להתגרש בלי לפגוע בילדים
את הפוסט הזה כתבתי לאחר ליווי של לא מעט משפחות אשר נכוו מהליך גירושין משפטי. אם אתם לפני הליך גירושין תוודאו שאתם לא פועלים כך כהורים ולא משנה כמה אתם כועסים על הצד השני.
כמגשר גירושין ומלווה אנשים בתהליכי גירושין, לצערי אני נחשף ללא מעט מקרים בהם בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים אינם פועלים באסרטיביות ויעילות לטובת הילדים בסכסוכי גירושין כאשר זה ייעוד העל שלהם. כתוצאה מכך, אלפי ילדים בישראל נפגעים בצורה קשה בילדותם ומתחילים את חייהם הבוגרים כשהם שרוטים וחבולים נפשית ויש לכך השלכות מרחיקות לכת לדורות קדימה.
לדעתי, בתי המשפט אינם עושים זאת בכוונה ובמודע אך לצערי התוצאה זהה פגיעה קשה בנפשות הילדים. לטעמי הסיבה המרכזית לאדישות של בתי המשפט היא שהם אינם עושים השלכה ישירה ומידית לכך כי פגיעות מסוימות של הורה אחד בהורה השני מובילות לפגיעות קשות בנפשות הילדים ובזכותכם הטבעית וההכרחית לשני הורים מיטיבים בחייהם. את הפגיעה של הורה אחד בהורה השני מייחס בית המשפט לריב לכאורה סטנדרטי בין הורים שמתגרשים. ריב שיש לו השפעה בלתי נמנעת על הילדים ולבית המשפט יש כח מוגבל לפתור את הסכסוך. אז נכון, גירושין אכן פוגעים בילדים בלא מעט פעמים, על כך אין מחלוקת. יחד עם זאת לעוצמת הפגיעה בילדים והיכולת של בתי המשפט למזער נזקים בצורה משמעותית מאד לטעמי לא ניתנת מספיק מחשבה ועשייה.
הפגיעות שבתי המשפט מתקשים לפעול באסרטיביות בדרך כלל קשורות לפגיעות רגשיות ונפשיות בילדים. אלו הם אותם פגיעות אשר לא נראות באופן ברור בעיניים כמו פגיעות פיזיות (שמשאירות אחריהן סימן ברור) ולכאורה הן לא קיימות. אין ספור מחקרים קבעו שפגיעות רגשיות ונפשיות הם פגיעות קשות בילדים לכל חייהם והן חמורות לא פחות (ויש הטוענים שיותר) מפגיעות פיזיות.
אם אתם נמצאים בתהליכי גירושין או אם יש לכם חברים או משפחה שנמצאים בתהליכי גירושים אנו מפצירים בכם שלאחר קריאת מאמר זה תורידו בחינם את הספר פשוט להתגרש נכון (או תשלחו אותו לזוג שהחליט להיפרד ולהתגרש). הספר עזר למאות זוגות בישראל להתגרש בטוב במינימום נזקים כלכליים ונפשיים לעצמם וילדיהם. את הספר ניתן להוריד בחינם בלחיצה מכאן.
להלן שתי דוגמאות לפגיעות שכאלו:
פגיעה בילדים בתהליכי גירושין כתוצאה מהסתה
דוגמה ראשונה: מקרה בו מתברר בבית המשפט מעל כל צל של ספק שהורה אחד הסית את ילדיו כנגד ההורה השני כתוצאה מהרצון לנקום בו על שעזב אותו/בגד וכדומה. במקרי הסתה ההורה הנוקם משתף את הילדים בסכסוך עם ההורה השני מזווית מבטו ופרשנותו לאירועים. יש הורים מסיתים שעושים זאת בצורה בוטה וישירה ויש כאלו בצורה מניפולטיבית(כזו שהדברים משתמעים ממנה מבלי לומר זאת צורה ברורה) על מנת שאף פעם לא יוכלו להאשים אותם שאמרו משהו. בצורה זו ההורה המסית מחדיר לילד בדרכים מניפולטיביות חצאי אמיתות ולפעמים גם שקרים כבדים ובכך משחיר את אישיותו של ההורה השני. זהו נזק נפשי שהילד יסחוב איתו עד יומו האחרון ויהיו לו השלכות שליליות נפשיות רבות להתפתחותו התקינה כילד וכהורה לעתיד.
כל הורה אשר מחשיב את עצמו כהורה מיטב עם ילדיו גם אם הוא צודק בסכסוך עם ההורה השני (כל עוד אין אלימות המסכנת את הילדים) אסור שישתף את הילדים בסכסוך או יגרום להם להרגיש שהם צריכים לבחור צד. הסתה היא מקרה קלאסי בו פגיעה של הורה אחד בהורה השני היא בעצם פגיעה ישירה בילדים בצורה קשה. לדעתי בית המשפט חייב להתייחס להסתה כאלימות כנגד הילדים לכל דבר. לצערי, בלא מעט מקרים המציאות בשטח היא שגם כאשר בית המשפט מצליח להעביר מסר חד וברור לצד המסית כי כדאי לו להפסיק בפעולות אלו (ואכן מתחדש הקשר בין ההורה לילד), בתי המשפט מרחמים על ההורה המסית ואינם ממהרים לקנוס אותו בסכומי כסף משמעותיים על שפעלו כך ופגע בילדים ולרוב כלל וכלל לא.
בלא מעט מקרים בתי המשפט מסתפקים בכך שהצליחו להחזיר את הקשר בטענה שענישה יכולה להסלים את המצב. הדוגמה למעלה היא יחסית סיום טוב לסיפור הסתה וקוראת במספרים נמוכים. אך מה אם אותם מקרים רבים מאד שבית המשפט לא מצליח להחזיר את הקשר של ההורה עם הילד המוסת ,למרות שברור לבית המשפט שמדובר בהסתה. למרבה הצער וחוסר ההיגיון, גם כאן, בתי המשפט לא ימהרו להטיל סנקציות על ההורה המסית וירחמו עליו. גם אם במקרה כן יוחלט על ענישה ברוב המקרים היא לא תהיה משמעותיות ובלא מעט מקרים הטענה של בית השפט היא שענישה/הטלת קנסות יכולה להסלים עוד יותר את המצב. ואני שואל, תגידו, השתגעתם? ענישה יכולה להוביל להסלמה?? אשתף אתכם במה רואות עיני בשטח כאשר אין ענישה ולמה היא מובילה בפועל ולא בתאוריה.
היעדר ענישה נותנת תעודת הכשר לפשע מתמשך, שיטת מצליח, אמירת שקרים בבית המשפט ,פגיעה בהורה השני הדובר אמת ומעל הכל פגיעה קשה בילדים למקרה הספציפי ולמקרים עתידיים.
לא לכל הורה יש את האמצעים הכלכליים והנפשיים להתמודד עם תופעת ההסתה ולא מעט הורים מוותרים על ילדיהם ולפעמים על חייהם בגלל תופעה זו. כשהורה מתאבד (ולצערי יש לא מעט כאלו מקרים) או מוותר על הורותו לאחר הליך משפטי שאינו מהיר, אסרטיבי ונחוש, הנפגעים העיקריים הם הילדים שלא חוו שני הורים בילדותם. שלא לדבר על ייסורי המצפון שהילדים ייסחבו איתם שנים קדימה. כשהורה מרים ידיים בעניין הורותו לא רק שבית המשפט לא קיים את ייעודו הוא נתן תעודת הכשר לפגיעה בילדים. האסטרטגיה של ההורה הנקמן פשוטה. אסטרטגיה לפיה "מקסימום זה יצליח ואם לא, לא נורא. ממילא אין ענישה, וגם אם תהיה, היא לא תהיה רצינית. שווה לקחת את הסיכון". התוצאה בפועל היא פגיעה קשה בילדים.
על מנת להגן על הילדים בפני הסתה גם ענישה קלה אינה מתאימה! כאמור בלא מעט מקרים אין קנסות אבל גם שכן מוחלט על קנס הם בסביבות כמה אלפי שקלים בודדים. עדיין הרווח שווה את הסיכון מבחינת ההורה המסית. עונשים על הסתה על מנת שיהיו אפקטיביים צריכים להיות בעשרות אלפי שקלים. לטעמי אלימות רגשית ונפשית בילדים דינה צריך להיות לפחות כמו דין אלימות פיזית ואין מקום לרחמים כלפי הורה שלא מבין זאת מכיוון שהוא אינו הורה מיטיב ופוגע בילדיו. חשוב לומר שכיום בחלק מבתי המשפט יש התקדמות בעניין ותביעה לחידוש קשר מקבלת התייחסות של שופט מוקד שמטפל במהירות בעניין וזה מבורך. יחד עם זאת לצערי, שיטה זו לא פועלת בכל בתי המשפט בארץ וגם במקומות שהיא פועלת בחלקם עדיין לא נעשה מספיק על מנת לעקור מהשורש את תופעת ההסתה.
לטעמי ועל פי מחקרים שקראתי רק באמצעות ענישה משמעותית/פסיקת הוצאות כבדות ובהטלת סנקציות נוספות, בתי המשפט יבטיחו כי אירועים כאלו בעתיד יצטמצמו בצורה משמעותית. כשזה יקרה כל הורה אשר יעלה את האופציה בראשו להסית את ילדיו כנגד ההורה השני, יחשוב פעמיים אם כדאי לו לעשות זאת. זאת ועוד, אין לי ספק שכתוצאה מענישה משמעותית חלק מעורכי הדין יישנו את הייעוץ שהם יתנו ללקוחות שלהם. ישנם גם מקרים בהם בית המשפט מזהה את הפגיעה הנפשית הקשה אך מתמהמה בתגובתו. כשמדובר בפגיעות שכאלו חשוב להבין שככל שזמן התגובה מתארך כך גם הפגיעה בילדים מחמירה. כלומר נדרשת לא רק הבנה לעומק של השלכות הפגיעה אלא גם נדרשת מבית המשפט פעולה מהירה ונחושה על מנת שיממש את ייעודו – שמירה על טובת הילדים.
לצערי, המציאות הקיימת בלא מעט מקרים היא של היעדר אומץ ואסרטיביות משפטית. המציאות הזו מאפשרת להורה אשר פגוע מההורה השני בתוך סכסוך גירושין ורוצה לנקום בו למצוא את בית המשפט כקרקע פורייה לנקמה על חשבון בריאות הנפש של הילדים. הורה שרוצה לנקום בהורה השני אינו חושש לטעון טענות שקריות בתוך הליך משפטי ולבצע מניפולציות רגשיות על הילדים חסרי הישע. פעולות אשר לכאורה פוגעות רק בהורה השני, אך בפועל אלו פעולות הפוגעות בילדים. לפעמים יש בי תחושה כאילו משתרשת לה תרבות, לפיה זה לא נורא לשקר בבית המשפט. אני לא מתכוון לאותם מקרים בהם אין הוכחות ברורות לכך שצד כלשהוא משקר או מסית את ילדיו, אלא לאותם מקרים (ויש לא מעט כאלו) אשר מוכח במאת האחוזים כי צד אחד טוען טענות שקריות מוכחות או מסית את ילדיו כנגד ההורה השני.
דעתי היא שאם רוצים להגיע לצדק בבתי המשפט, זוהי תרבות שיש למגר מיסודה וכל שקר חייב לקבל התייחסות חריפה ברמת הענישה. ועוד משפט על הסתה: לדעתי, הסתה יכולה להיות בכל גיל של הילדים. הדבר תלוי בשני דברים; הראשון, אופיו של הילד- עד כמה הוא חזק מנטלית והשני, אופיו של ההורה המסית – עד כמה הוא מניפולטיבי. במפגש של ילד חלש מנטלית עם הורה סופר מניפולטיבי ההסתה יכולה להיות גם בגילאים מאוחרים מאד, קל וחומר בגילאים קטנים יותר. זו הסיבה שאין לשלול ולקבל את הטענה שנשמעת לא פעם מהורים מסיתים שהילד מספיק גדול והוא קיבל את ההחלטה שלו לא להיות בקשר עם ההורה השני בעצמו.
פגיעה בילדים בגירושין כתוצאה מתלונות שווא.
דוגמה שנייה: אישה מגישה תלונת שווא של אלימות כלפיה או כלפי הילדים כנגד בעלה תלונה של אישה במשטרה בנושא אלימות כנגד בעלה גוררת באופן אוטומטי ומידי את הגבר לחקירה במשטרה/ הרחקה מהילדים ולפעמים גם למעצר. אין ספק כי חקירה מהירה כאשר מוגשת תלונה בעניין אלימות היא מבורכת שכן אם אכן מדובר באדם אלים ומסוכן יש לעצור אותו כמה שיותר מהר על מנת למנוע פגיעות נוספות והידרדרות המצב. כל אדם שתוקף אדם אחר אכן ראוי לפעולות נחושות אלו מצד הרשויות. אך באותה נשימה הרשויות חייבות לפעול באותה עוצמה ואולי אף בעוצמה גדולה יותר כנגד אדם שהוכח שהגיש תלונה שקרית כנגד ההורה השני מאחר וניסה לשבש הליכים משפטיים על ידי אמירת שקרים וגרוע מכך בפועל פגע בקשר של הילדים עם אביהם גם ברמה הפיזית (הרחקה) אך חשוב יותר ברמה הנפשית.
תלונת שווא היא עיוות המציאות והתפיסה של הילדים את אביהם מאדם נורמטיבי לאדם אלים ומסוכן. זהו נזק תפיסתי ונפשי קשה מאד לילדים. ויותר מכך לכל אדם נורמטיבי חקירה במשטרה על לא עוול בכפו מהווה סוג של טראומה. ישנם גברים אשר החוויה להיחקר (ובטח להיות במאסר בתחנת משטרה) על לא עוול בכפם תגרום להם להידרדרות נפשית. לא צריך להיות גאון בכדי להבין שלבריאותם הנפשית של ההורים ישנה חשיבות משמעותית להתפתחותם התקינה והמיטבית של ילדיהם. אם הורה אחד מנסה לפגוע בבריאות נפשו של ההורה השני ע"י הגשת תלונת שווא הוא בעצם פוגע בילדים. זהו נתון שבית המשפט חייב לתת לו חשיבות ראויה ולפעול בכל האמצעים בבואו למגר תופעה זו של תלונות שווא אשר פוגעות בילדים. אם בית המשפט לא יעשה זאת, לא רק שהוא לא שומר על הילדים – הוא פוגע בהם ונותן תעודת הכשר לדפוס פעולה זה.
לבית המשפט אסור לרחם על צד שהוכח שפעל בדרך זאת. הערה או נזיפה אינם מהווים התייחסות חריפה אשר תמנע תופעה זו. "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים" אתם קולטים את האבסורד? בית המשפט, המקום שחורט על דגלו את הצדק, שיוון, אמת ודאגה לטובת הילדים נותן תעודת הכשר לפשע לא מרוע חס וחלילה אלא מהיעדר עשיית קשר ישיר בין תלונת שווא לפגיעה בילדים והיעדר אסרטיביות משפטית . זהו חלומו הוורוד של כל פורע חוק. לצערי המציאות בשטח היא, שבלא מעט מקרים גם אם יתברר במאת האחוזים כי היה מדובר בתלונת שווא, לא ינקטו סנקציות משמעותיות כנגד האישה שהגישה את התלונה. לכל היותר היא תקבל הערה, או במקרים נדירים – נזיפה (אשר בלא מעט מקרים אפילו לא תרשם בפרוטוקול).
ושוב, אחד מהטיעונים לאי ענישה מצד בית המשפט הוא כי ענישה יכולה לגרום להסלמה במצב ולכן עדיף להימנע ממנה. ואני שואל שוב תגידו – אתם השתגעתם???? אומר זאת שוב! היעדר ענישה ראויה היא מתן תעודת הכשר לפשע מתמשך, עידוד שיטת מצליח, פגיעה בצד הדובר אמת ומעל הכל פגיעה קשה בילדים. על מנת להקטין אירועים שכאלו בעתיד צריך לקנוס כל אדם שמגיש תלונת שווא בעשרות אלפי שקלים!! אם רוצים לצמצם בצורה משמעותית את תופעת תלונות השווא והשקרים בהליכים משפטיים על מנת לא לפגוע בילדים, חייבים לטפל בהם בשיא החומרה וגם לפרסם אותם בקרב עורכי הדין למען יראו ויראו.. אין לי ספק שכתוצאה מכך הייעוץ של חלק מעורכי הדין הלהוטים להשיג בשביל הלקוח/ה שלהם "כמה שיותר" ולא משנה שזה על חשבון הילדים ישתנה.
אם הדברים ימשכו כמו שהם אלפי ילדים בישראל ימשיכו להיפגע. אם בית המשפט יתחיל להעניש בצורה ראויה במקרה של הסתות ותלונות שווא יקרו 3 דברים חשובים :
1. בית המשפט יממש בפועל את מטרת העל שלו לשמור על הילדים.
2. פחות תביעות שווא יציפו את המשטרה ובתי המשפט ויתנו להם להתעסק באמת במה שחשוב.
3. איכות פסקי הדין של בתי המשפט יעלו מאחר והם יהיו מבוססים יותר על נתוני אמת כי אנשים יפחדו לשקר.
זאת ועוד, אם לא תהיה ענישה מאסיבית ומשמעותית בעניין, יותר ויותר אנשים יאבדו אמון ברשויות החוק ויאלצו להיכנע לפעולות הסחיטה של הצד השני בחסות החוק, אשר אינו מעניש על טענות שקריות. דבר אשר יוביל שוב ושוב לפגיעה בילדים ובזכותם הטבעית לשני הורים מיטיבים בחייהם. ויתרה מכך, בתי המשפט חייבים להבין שהרחמים שהם מגלים כלפי צד שמסית ומגיש תלונת שווא הם מתן תעודת הכשר לפגיעה בילדים לא רק לאותו מקרה ספציפי שהם מטפלים בו אלא גם למקרים עתידיים של משפחות בסכסוך, בקונפליקט גבוה. אם התנהלות בית המשפט לא תשתנה בצורה משמעותית באירועים כמו אלו הפגיעה הקשה בילדים תימשך ותהיה לה השפעה לדורות קדימה.
לפעמים זה מרגיש לי כאילו שופטים רואים את עצמם יותר כמגשרים או מפשרים מאשר שופטים גם כאשר יש פגיעה קשה בילדים. ושלא תבינו אותי לא נכון, אני הראשון שיגיד ששווה להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט גם כאשר מתנהל הליך משפטי ולשאוף לכך. יחד עם זאת ישנם מקרים קיצוניים כמו הסתות ותלונות שווא שבתי המשפט חייבים לפעול בעוצמה ובאסרטיביות לטובת בריאות נפשם של הילדים. כשבית המשפט אינו מעניש את הצד המשקר והמסית בצורה ראויה הוא משדר שהוא כגוף שיפוטי ממשלתי אינו לוקח את עצמו ברצינות ובכך הוא מאפשר למתדיינים המגיעים לפתחו להסית ולשקר על חשבון טובת הילדים.
לדעתי הדרך לשינוי היא בהסברה ובכמות ההשתלמויות ששופטי ושופטות בתי המשפט יעברו בעניין מאנשי מקצוע הרלוונטים לתחום זה. רק הבנה מעמיקה של הפגיעות הנפשיות שהילדים עוברים כאשר אחד מההורים מגיש תלונות שווא או מסית כנגד ההורה השני תדייק את עוצמת הענישה. אם קראתם עד כאן שאפו – על מנת להגביר את המודעות אשמח שתשתפו את הפוסט ותביעו את דעתכם וגם תציעו רעיונות נוספים כיצד ניתן לשפר את תפקודו של בית המשפט במצבים אלו. בשאיפה שהפוסט ביחד עם התגובות יגיע לחלק משופטי ישראל , שר המשפטים ולתקשורת הישראלית שתיתן לכך במה גדולה יותר. בצורה זו כולנו נתגייס להציל אלפים מילדי ישראל אשר יגדלו להיות אנשים טובים יותר, הורים טובים יותר עם פחות שריטות נפשיות שמשפיעות דורות קדימה. בהצלחה לנו והרבה בריאות נפשית לילדינו